סייפר דיגיטל הודיעה אתמול שהחלה בפיתוח צינורות גז צדדיים באתרים שונים שלה. הצינורות יחברו את האתרים לאספקת גז טבעי סמוכה, ויאפשרו ייצור חשמל באתר של עד 2.5 ג'יגה-וואט.
לפי ההודעה, החשמל החדש אמור להיות זמין לפני סוף 2027.
זו הודעה שנשמעת תשתיתית וטכנית. היא למעשה עוסקת בשאלה אחרת לגמרי: כמה זמן לוקח לחבר מרכז נתונים לחשמל בארצות הברית.
ייתכנו טעויות או אי-דיוקים. מצאתם משהו שנראה שגוי? כתבו לי ואתקן.
מה נמסר, ומה לא
טיילר פייג', מנכ"ל החברה, נימק את המהלך כך: "אבטחת חשמל ואספקתו היא היסוד לכל מה שאנחנו עושים, והבאת ייצור חשמל משלנו מאפשרת לנו לפתוח קיבולת חדשה משמעותית במהירות."
ומה שההודעה אינה כוללת ראוי לציון באותה מידה:
- היא אינה נוקבת בשמות האתרים, אלא מדברת על "אתרים שונים" בקרבת מקורות גז.
- היא אינה מצרפת דייר לקיבולת החדשה. נאמר שהחברה מתכננת להשתמש בה כדי לפתח ולהשכיר קיבולת נוספת ל"דיירים מובילים", בלשון עתיד.
- זו הודעה לעיתונות ולא דיווח מיידי לרשות ניירות ערך. בדקתי את הגשות החברה - הדוח המיידי האחרון הוגש ב-4 באוגוסט. זה אינו פגם, אבל זה כן אומר שאין כאן מסמך שנבדק בסטנדרט של דיווח.
למה 2.5 ג'יגה-וואט של ייצור עצמאי זה סיפור
כדי להבין מה נקנה כאן, צריך את המספרים של הצד השני.
| תור החיבור לרשת בארה"ב | |
|---|---|
| היקף הפרויקטים בתור | כ-2,600 ג'יגה-וואט |
| זמן המתנה חציוני עד הפעלה מסחרית | מתקרב לחמש שנים |
| במקרים שדווחו למרכזי נתונים | עד 12 שנה |
| בצפון וירג'יניה, השוק הגדול בעולם | עד שבע שנים |
| שיעור הפרויקטים שנוסגים מהתור | כ-80% |
| חלקן של עלויות החיבור בתקציב פרויקט שנסוג | 30% עד 37% |
התור הזה הוא צוואר הבקבוק האמיתי של תעשיית מרכזי הנתונים - לא שבבים, לא קירור, ולא הון.
ומול זה, המספר שמסביר למה כולם פונים לייצור עצמאי:
ייצור מאחורי המונה הופך המתנה של חמש עד שבע שנים ללוח זמנים של כ-12 עד 18 חודשים של אספקת ציוד והרצה.
זה אינו שיפור שולי. זה הפרש של שנים, ובשוק שבו דייר חותם על חוזה של 15 שנה, מי שיכול להתחייב לתאריך מוקדם יותר מוכר מוצר אחר לגמרי.
ולפי הערכת מקינזי שצוטטה בהקשר הזה, בין 25% ל-33% מהביקוש הנוסף של מרכזי נתונים עד 2030 ייענה בייצור מאחורי המונה - כלומר זו אינה פינה, זו שליש מהשוק.
מה שסייפר כבר החזיקה לפני ההודעה
ההודעה הזו מתיישבת על בסיס קיים, ולא על כוונה בלבד.
| הדייר | האתר | ההיקף |
|---|---|---|
| אמזון ווב סרוויסס | בלאק פרל | 300 מגה-וואט, חכירה ל-15 שנה, כ-5.5 מיליארד דולר |
| פלואידסטאק, בגיבוי אשראי של גוגל | ברבר לייק | 168 מגה-וואט עומס, הסכם ל-10 שנים, כ-3 מיליארד דולר |
| אמזון ווב סרוויסס | סטינגריי | כ-70 מגה-וואט עומס קריטי |
בעדכון העסקי שפרסמה החברה ב-4 באוגוסט הוצגו כ-11.4 מיליארד דולר בהכנסות חוזות ותיק פיתוח של 5.3 ג'יגה-וואט.
כלומר: הקיבולת המושכרת בפועל היום נמדדת במאות מגה-וואט, והתיק נמדד בג'יגה-וואטים. ההודעה הזו עוסקת בפער שביניהם - איך מגיעים מהאחד לשני.
והשאלה שההודעה אינה עונה עליה
כדי לייצר 2.5 ג'יגה-וואט מגז צריך שני דברים: צינור וגם טורבינות. ההודעה עוסקת בצינור.
והטורבינות הן היום צוואר הבקבוק החמור יותר:
| שוק הטורבינות | |
|---|---|
| צבר ההזמנות של GE Vernova | 116 ג'יגה-וואט |
| מתוכו, צבר ציוד מוצק | כ-53 ג'יגה-וואט |
| מתוכו, שריון מקומות בתשלום | כ-63 ג'יגה-וואט |
| מועד אספקה להזמנה חדשה של טורבינה כבדה | 2031 |
| זמני אספקה למחזור משולב | כחמש שנים, ועד שבע לדגמים כבדים |
סייפר מדברת על חשמל לפני סוף 2027. טורבינה כבדה שמוזמנת היום מגיעה ב-2031.
זה אינו אומר שההודעה שגויה - ויש כמה הסברים אפשריים לגמרי. ייתכן שמדובר ביחידות קלות יותר או במנועי בוכנה, שזמני האספקה שלהם קצרים בהרבה. ייתכן ש"ספקי החשמל" שסייפר מזכירה כשותפים כבר מחזיקים במקומות משוריינים. וייתכן שהקיבולת נפרסת בשלבים.
ההודעה פשוט אינה אומרת. ולכן זו, לדעתי, השאלה היחידה שחשוב לשאול עליה: לא אם יש ביקוש לחשמל - אלא איך מיוצרות הטורבינות שייצרו אותו, ומתי.
והצד הפיננסי, כי אי אפשר בלעדיו
בכתבה שפרסמנו על הדוח הרבעוני של סייפר צוין המאזן: חוב לזמן ארוך של 5.45 מיליארד דולר מול הון עצמי של 562 מיליון בלבד.
בניית צינורות גז ותשתית ייצור ל-2.5 ג'יגה-וואט אינה מהלך זול. ההודעה מציינת שסייפר תעבוד עם ספקי חשמל שיפתחו ויפעילו את תשתית הייצור - וזה ניסוח שמרמז שלא כל ההשקעה נופלת על מאזן סייפר, אבל הוא אינו מפרט את חלוקת העלויות.
המניה ננעלה אתמול על 17.37 דולר, עלייה של 14.43%, אחרי שנסחרה בטווח של 15.02 עד 17.57 דולר. זהו יום המסחר שבו פורסמה ההודעה - אבל באותו יום עלה גם הביטקוין 5.1% ושלושת המדדים המובילים עלו למעלה מאחוז, ולכן אין לייחס את כל התנועה להודעה עצמה.
הזווית שלי
דעה אישית של אילן אברמוב - לא ייעוץ ולא המלצה
מה שאני לוקח מההודעה הזו הוא לא הג'יגה-וואטים אלא מה היא מלמדת על מה שסייפר בעצם מוכרת.
החברה הזו נקראה עד לא מזמן Cipher Mining, וכתבתי כאן באוגוסט שהעסק הישן שלה כבר לא קיים. אבל הנכס האמיתי שלה מעולם לא היה הכורים - הוא היה אתרים עם גישה לחשמל. כריית ביטקוין הייתה פשוט הדרך הראשונה למונטז אותם.
וההודעה הזו אומרת שהיא מפסיקה להמתין לרשת עבור הקיבולת הנוספת. בשוק שבו התור החציוני מתקרב לחמש שנים ו-80% מהפרויקטים נוסגים, היכולת להתחייב לתאריך היא המוצר. זה מסביר איך חברה בגודל הזה חתמה על חוזה של 5.5 מיליארד דולר עם אמזון - לא בגלל שהיא בונה טוב יותר מאחרים, אלא בגלל שהיה לה חשמל כשלאחרים לא היה.
ומה שאני מנסה להיזהר ממנו הוא בדיוק המקום שבו התזה מרגישה הכי משכנעת. כשההיגיון של סיפור נראה מושלם, קל להפסיק לשאול מה צריך לקרות בפועל. וכאן מה שצריך לקרות בפועל הוא שמישהו יספק טורבינות תוך פחות משנתיים, בשוק שבו הזמנה חדשה מגיעה ב-2031.
יש לזה תשובות אפשריות סבירות לגמרי, ולא הצלחתי לאשש אף אחת מהן מההודעה עצמה. אז זה מה שאני אחפש בפרסום הבא: לא עוד ג'יגה-וואטים בתיק, אלא הזמנת ציוד עם תאריך.
ודבר אחרון על מבנה הסיכון. 11.4 מיליארד דולר בהכנסות חוזות מול הון עצמי של 562 מיליון זה מינוף גבוה מאוד לפי כל אמת מידה. זה עובד היטב כשהדיירים משלמים לפי לוח הזמנים, וזה מקום צר מאוד אם משהו נדחה. הדבר הזה נכון גם כשהתזה נכונה - שתי האמירות אינן סותרות, וכדאי להחזיק את שתיהן.
(חשוב להדגיש: זו דעתי האישית בלבד ואין באמור המלצה לפעולה כלשהי. ייתכן שאילן אברמוב, הכותב, או מי מטעמו מחזיקים בניירות המוזכרים בכתבה, וההחזקות משתנות מעת לעת.)
קראתם על חברה אחת. אותה שיטה עובדת על כל אחת.
ארבע שאלות שעוברים עליהן באותו סדר בכל פעם - ומפת מרכזי הנתונים היא הכלי שמריצים אותן עליו. חינם, בלי לפתוח חשבון.
ורוצים ללמוד את זה כמו שצריך? ההכשרות בקמפוס - 204 שיעורים, קהילה ולייב שבועי.






