השבוע הזה נראה בכותרות כמו "השוק יורד", והוא אינו זה. הוא שרשרת אחת עם טריגר מתוארך, שעוברת דרך הנפט, משם לאג"ח הארוך, ומשם דווקא אל התיק של המשקיע הפרטי.
ייתכנו טעויות או אי-דיוקים. מצאתם משהו שנראה שגוי? כתבו לי ואתקן.
הבהרה לפני הכול, וחשוב לקרוא אותה.
זהו אירוע מתפתח. המצב הגאופוליטי המתואר כאן משתנה מיום ליום, והמספרים בכתבה הם נכון לסגירת המסחר ב-18 באוגוסט 2026, למעט מחיר הנפט שכולל גם את 19 בו. כל מספר כאן נושא תאריך במפורש כדי שיהיה אפשר לדעת מתי הוא נמדד.
וקשר סיבתי בשוק הוא הסקה, לא הוכחה. אף אחד אינו יכול להוכיח שמחיר ירד "בגלל" ידיעה מסוימת. מה שכן אפשר לעשות הוא להצביע על אירוע מתוארך, להראות מה זז אחריו ובאיזה סדר גודל, ולומר במפורש היכן עובר הגבול בין המדידה להסבר. זה מה שנעשה כאן.
ואין באמור כל המלצה לביצוע פעולה כלשהי - לא לקנות, לא למכור ולא להחזיק. זו כתבה שמסבירה מנגנון.
השבוע במספרים
כל הנתונים הם מחירי סגירה:
| 13 באוגוסט | 17 באוגוסט | 18 באוגוסט | מ-13 ל-18 | |
|---|---|---|---|---|
| S&P 500 (SPY) | 777.88 | 772.67 | 767.45 | -1.34% |
| נאסד"ק 100 (QQQ) | 732.07 | 729.87 | 717.51 | -1.99% |
| ARKK - סל חדשנות | 82.59 | 81.75 | 79.15 | -4.17% |
| אג"ח ארוך (TLT) | 82.59 | 81.35 | 81.66 | -1.13% |
| נפט ברנט, דולר לחבית | 87.07 | 90.87 | 91.02 | +4.54% |
| תשואה ל-30 שנה | 5.21% | 5.31% | +10 נ"ב |
שתי שורות בטבלה הזו זזו הרבה יותר מהמדד, והן שתי התחנות הראשונות בשרשרת.
הטריגר: המזכר שפקע
ב-17 ביוני 2026 נחתם בארמון ורסאי, במהלך ארוחת ערב של ה-G7, מזכר הבנות בן 14 סעיפים בין ארצות הברית לאיראן. התיווך היה פקיסטני, והנשיא האיראני חתם עליו אלקטרונית מטהרן.
המזכר לא היה הסכם קבע. הוא נתן לשני הצדדים 60 יום לנהל משא ומתן על הסכם כזה, ובתוך התקופה הזו נקבעו הפסקת אש, פתיחת מצר הורמוז למעבר מסחרי ללא אגרה, וסיום המצור הימי - לצד מסגרת להסכם קבע שכלל קרן שיקום בהיקף של 300 מיליארד דולר.
ששים הימים האלה נגמרו ב-17 באוגוסט. הסכם קבע לא נחתם.
וזה מה שהפך את התאריך הזה לאירוע שוק ולא לאירוע דיפלומטי בלבד.
הנשיא האמריקאי שלל הארכה של ההפוגה, ואף אמר שאינו רואה את המלחמה נגמרת בקרוב. הצדדים אף אינם מסכימים על מה שפקע: וושינגטון מתייחסת לתאריך כאל סוף הפסקת האש, בעוד טהרן טוענת שהמזכר עסק בסיום המלחמה ולא בהפוגה זמנית.
ובלילה שבין 17 ל-18 באוגוסט נפגעה ספינת מטען במצר הורמוז מפגז שמקורו לא זוהה.
נקודת המחלוקת המרכזית אינה הגרעין - היא המצר.
ולמה מצר הורמוז הוא הצומת
זהו מעבר ימי צר שדרכו עוברים בימי שגרה כרבע מסחר הנפט הגולמי והתזקיקים הימי בעולם, ועוד כחמישית מסחר הגז הטבעי הנוזלי - לפי נתוני 2025.
והוא סגור בפועל. הוא נסגר בסוף פברואר, נפתח בתחילת אפריל, הוכרז פתוח באמצע אפריל ונסגר שוב יום אחריו. ההסדר שנקבע במזכר קרס בתחילת יולי בעקבות תקיפות של כלי שיט מסחריים, ומאז המעבר אינו מתפקד למסחר סדיר.
וכך זה נראה במספרים: ב-9 באוגוסט חצתה את המצר ספינה אחת. בימי שגרה חוצות אותו כ-73 ספינות ביום.
התחנה הראשונה: הנפט
| ברנט, דולר לחבית | |
|---|---|
| 13 באוגוסט | 87.07 |
| 14 באוגוסט | 88.52 |
| 17 באוגוסט | 90.87 |
| 18 באוגוסט | 91.02 |
| 19 באוגוסט | 91.86 |
שלוש עליות רצופות, ואז רביעית.
וכאן ראוי לעצור על נקודה מתודית, כי היא מלמדת משהו על קריאת נתונים.
המשפט "הנפט עלה" והמשפט "הנפט נמוך מהשיא" יכולים שניהם להיות נכונים באותו רגע - הכול תלוי מאיזו נקודה מודדים ואיזו סדרה בידיים.
הנה הבדיקה שמסלקת את הספק: שיא סוף יולי בברנט היה 90.74 דולר ב-29 ביולי. המחיר ב-18 באוגוסט, 91.02, גבוה ממנו. וב-19 באוגוסט, 91.86, גבוה ממנו בבירור.
כלומר הטענה שהנפט "עדיין מתחת לרמות של סוף יולי" אינה נכונה לימים האלה. הוא מעליהן.
המסקנה המעשית לקורא: כשמישהו אומר לכם שמחיר "לא באמת עלה", בקשו את הסדרה ואת התאריך של המספר האחרון בה. סדרה שנעצרה לפני שבוע תיתן תשובה שהיתה נכונה - ואינה נכונה היום.
התחנה השנייה: האג"ח הארוך
כאן המהלך גדול מזה שבמניות, וזה החלק שרוב הסיקור מדלג עליו.
| 17 באוגוסט | תשואה |
|---|---|
| שלושה חודשים | 3.87% |
| שנתיים | 4.19% |
| עשר שנים | 4.72% |
| שלושים שנה | 5.31% |
5.31% היא התשואה הגבוהה ביותר לאג"ח האמריקאי ל-30 שנה מאז יוני 2007 - כלומר מזה כ-19 שנה. וב-18 באוגוסט היא המשיכה לעלות, אל סביבות 5.33%.
אבל המספר החשוב אינו הרמה. הוא הכיוון היחסי:
| מ-13 עד 17 באוגוסט | שינוי |
|---|---|
| שלושה חודשים | 0 נקודות בסיס |
| שנתיים | +4 |
| עשר שנים | +9 |
| שלושים שנה | +10 |
וזו ההבחנה שכדאי להחזיק, כי היא אומרת משהו אחר לגמרי מ"הריבית עולה".
הריבית הקצרה לא זזה כלל. התשואה לשלושה חודשים היתה 3.87% ב-13 באוגוסט, ו-3.87% ב-17 בו.
כשהקצה הקצר קופא והקצה הארוך עולה, זה אינו שינוי בציפיות לריבית הבנק המרכזי. ציפיות כאלה מתבטאות בקצה הקצר ובאמצע העקום.
מה שמתבטא בקצה הארוך הוא הפרמיה שמשקיעים דורשים כדי להחזיק חוב לטווח ארוך - ובה נכנסים שיקולי אינפלציה עתידית והיצע של חוב.
והנפט נוגע ישירות בראשון מהם. אנרגיה יקרה יותר לאורך זמן היא ציפיית אינפלציה גבוהה יותר, ואת זה מתמחרים בקצה הארוך של העקום, לא בקצה הקצר.
והרגל השנייה בקצה הארוך: הגירעון
האנרגיה אינה הכוח היחיד שפועל שם, ולא נכון לתלות בה את הכול.
הגירעון הפדרלי בארצות הברית רץ בשיעור של כ-6% מהתוצר, ומשרד התקציבים של הקונגרס העלה את תחזית הגירעון השנתי ל-2.1 טריליון דולר - כ-200 מיליארד יותר מהערכתו בפברואר. בין הגורמים שצוינו: עלויות רפואיות והריבית על החוב עצמו.
ובמקביל, גל הנפקות של חוב קונצרני מתחרה על אותו כסף.
ולמה זה מגיע לקצה הארוך דווקא.
גירעון גדול יותר משמעו הנפקת אג"ח ממשלתי בהיקף גדול יותר. וכשההיצע גדל, הקונים דורשים תשואה גבוהה יותר כדי לספוג אותו. זו אותה פרמיה שדיברנו עליה, מהצד של ההיצע ולא מהצד של האינפלציה.
וכאן נכנסות בחירות האמצע, שייערכו ב-3 בנובמבר 2026 ובהן ייבחרו כל 435 מושבי בית הנבחרים ו-35 מושבי הסנאט. הרוב הנוכחי בבית הוא 220 מול 215 - הצר ביותר מאז 1930.
וההקשר לשוק אינו מי ינצח. הקשר הוא שהרכב הקונגרס קובע מי מחוקק תקציב, ומדיניות פיסקלית היא בדיוק המשתנה שהקצה הארוך מתמחר. ממשל מפוצל נוטה למעט חקיקה גדולה, אך גם לעימותים סביב תקרות הוצאה ותקרת חוב.
זו אינה תחזית פוליטית ואיני עוסק בה. זו הבחנה על מה נמצא בלוח השנה של השוק, ולמה אי-ודאות לגבי מדיניות פיסקלית יושבת דווקא באג"ח הארוך ולא בקצר.
התחנה השלישית: וכאן זה מגיע למניות
המנגנון פשוט, וכדאי להכיר אותו על בוריו.
שווי של מניה הוא ההיוון של רווחים עתידיים. ככל שהתשואה חסרת הסיכון לטווח ארוך גבוהה יותר, כך אותם רווחים עתידיים שווים פחות היום.
וזה אינו משפיע על כל המניות באותה מידה. חברה שרוב הרווח שלה צפוי בעוד עשר או עשרים שנה רגישה לתשואה הארוכה הרבה יותר מחברה שמרוויחה היום.
ולכן עלייה של עשר נקודות בסיס בקצה הארוך היא אירוע גדול יותר מבחינת תמחור מאשר ירידה של חצי אחוז במדד. הראשונה משנה את המכנה לכל הנכסים; השנייה היא תנועה של יום.
וכך זה נראה ב-18 באוגוסט:
| 18 באוגוסט | שינוי ביום |
|---|---|
| S&P 500 | -0.68% |
| נאסד"ק 100 | -1.69% |
| ARKK | -3.18% |
| אג"ח ארוך (TLT) | +0.38% |
ARKK ירד פי 4.7 מהמדד הרחב באותו יום עצמו.
ולמה זה מרגיש שהכל נופל
כאן נמצא הפער שבגללו נכתבה הכתבה הזו.
המדד הרחב ירד 1.34% מהשיא של 13 באוגוסט. זו נסיגה, לא מפולת. ובכל זאת התחושה אצל חלק גדול מהמשקיעים הפרטיים היא של שבוע קשה בהרבה - והיא אינה מוטעית.
הסיבה היא שהתיק הממוצע של משקיע פרטי אינו המדד.
מהשיא של 13 באוגוסט ועד 18 בו:
| מהשיא | |
|---|---|
| S&P 500 | -1.34% |
| נאסד"ק 100 | -1.99% |
| ARKK | -4.17% |
ומכיוון שהמשקיע הפרטי מרוכז לרוב בצמיחה, בטכנולוגיה ובנושאים תמטיים ולא במדד רחב, המספר שהוא רואה בתיק קרוב הרבה יותר לשורה השלישית מאשר לראשונה.
כלומר הכותרת מדווחת על התנועה של השורה הראשונה, והחוויה נקבעת לפי השלישית.
וזה גם מסביר תחושה נוספת: מי שמחזיק כמה מניות צמיחה שונות רואה את כולן אדומות באותו יום, ומסיק מזה ש"הכול נופל". בפועל הן אינן נופלות בנפרד - הן חשופות כולן לאותו משתנה, התשואה הארוכה. פיזור בין חמש חברות צמיחה אינו פיזור מול הסיכון הזה.
והנה הנתון שמחדד את זה יותר מכול:
| מסוף מרץ ועד 18 באוגוסט | |
|---|---|
| S&P 500 | +18.01% |
| נאסד"ק 100 | +24.31% |
| ARKK | +17.10% |
בסגירת 17 באוגוסט, ARKK עדיין הוביל את המדד הרחב - +20.95% מסוף מרץ מול +18.81%.
יום מסחר אחד אחרי כן הוא כבר מתחתיו.
הזווית שלי
דעה אישית של אילן אברמוב - לא ייעוץ ולא המלצה
מה שאני לוקח מהשבוע הזה הוא בעיקר סדר, לא מסקנה.
כשמדד יורד אחוז וקצת, השאלה "למה" כמעט תמיד מייצרת תשובה - כי תמיד יש ידיעה שאפשר להצביע עליה. מה שנדיר יותר הוא שבוע שבו הטריגר נושא תאריך מדויק, ושאפשר לעקוב אחריו תחנה אחר תחנה. מזכר שפקע ב-17 באוגוסט, נפט שעלה ארבע ישיבות ברצף, תשואה ארוכה בשיא של 19 שנה, וסל צמיחה שירד פי 4.7 מהמדד. הסדר הזה הגיוני, וזו לא תמיד המצב.
ומה שאני חושב שראוי לשים לב אליו הוא דווקא הרגל הפיסקלית ולא הגאופוליטית. מתיחות גאופוליטית היא לפי טבעה אירוע שיכול להתהפך בהודעה אחת. גירעון של 6% מהתוצר אינו מתהפך בהודעה. ולכן אם התשואה הארוכה נשארת ברמות האלה גם אחרי שהנפט יירגע - זה יהיה הסימן שהסיפור לא היה איראן מלכתחילה, אלא ההיצע.
ומה שהכי חשוב בעיניי בכתבה הזו הוא החלק האחרון. הפער בין -1.34% במדד לבין -4.17% בסל הצמיחה הוא הפער בין מה שהחדשות מדווחות לבין מה שאנשים מרגישים. ומי שלא יודע שהוא מחזיק נכס עם משרעת כפולה ומשולשת מהמדד, מגלה את זה בדיוק ברגע הכי גרוע לגלות - בתוך הירידה.
ההבנה הזו אינה טיעון נגד צמיחה. היא טיעון בעד לדעת מה מחזיקים לפני שהשוק מזכיר את זה. תנודתיות היסטורית של נכס היא מידע זמין, והיא ידועה מראש; התחושה בתוך הירידה היא זו שאינה ניתנת לחיזוי.
(חשוב להדגיש: זו דעתי האישית בלבד, ואין באמור המלצה לביצוע פעולה כלשהי.)
קראתם על חברה אחת. אותה שיטה עובדת על כל אחת.
ארבע שאלות שעוברים עליהן באותו סדר בכל פעם - והמפה היא הכלי שמריצים אותן עליו. חינם, בלי לפתוח חשבון.
ורוצים ללמוד את זה כמו שצריך? ההכשרות בקמפוס - 204 שיעורים, קהילה ולייב שבועי.
