ביום רביעי, 23 בספטמבר, נרשם בשוק האג"ח האמריקאי אחד הימים החדים של השנה. התשואה לשנתיים עלתה ב-14 נקודות בסיס, ל-10 שנים ב-15, ול-30 שנה ב-11.
ומה שהתקבל בסוף היום הוא רמות שלא נראו שנים רבות - ובמקרה של הקצה הארוך, יותר משני עשורים.
כל התשואות כאן הן תשואות סגירה מנתוני משרד האוצר האמריקאי, וההשוואות ההיסטוריות חושבו מהקבצים שלו.
ייתכנו טעויות או אי-דיוקים. מצאתם משהו שנראה שגוי? כתבו לי ואתקן.
בקצרה:
- התשואה ל-30 שנה היא הגבוהה מאז פברואר 2002, ול-10 שנים מאז יולי 2007.
- המהלך אינו על אינפלציה: ציפיות האינפלציה עלו באותו יום שתי נקודות בסיס בלבד.
- כל השאר הוא תשואה ריאלית - הגבוהה מאז נובמבר 2008.
- וארבעה גורמים דחפו את זה באותו יום, ובראשם נתון מאקרו חזק מאוד.
המהלך, לאורך כל העקומה
| 22 בספטמבר | 23 בספטמבר | השינוי | הפעם האחרונה ברמה כזו | |
|---|---|---|---|---|
| שנתיים | 4.71% | 4.85% | 14+ | יוני 2024 |
| חמש שנים | 4.83% | 4.99% | 16+ | יולי 2007 |
| 10 שנים | 4.96% | 5.11% | 15+ | יולי 2007 |
| 20 שנה | 5.33% | 5.45% | 12+ | יוני 2004 |
| 30 שנה | 5.29% | 5.40% | 11+ | פברואר 2002 |
כלומר כל העקומה זזה יחד, והקצה הקצר זז הכי חזק.
ושורת ה-30 שנה ראויה לעצירה: 5.40% הוא המחיר שממשלת ארה"ב משלמת היום כדי ללוות לשלושים שנה - והוא לא היה כאן מאז פברואר 2002, כלומר לפני כמעט עשרים וחמש שנה.
והפירוק שמסביר מה באמת קרה
תשואה של אג"ח רגילה מורכבת משני חלקים: התשואה הריאלית - מה שהמשקיע דורש מעבר לאינפלציה - וציפיות האינפלציה. משרד האוצר מנפיק גם אג"ח צמודות, ולכן אפשר להפריד ביניהם במדויק.
ל-10 שנים, ביום אחד:
| 22 בספטמבר | 23 בספטמבר | השינוי | |
|---|---|---|---|
| התשואה הנומינלית | 4.96% | 5.11% | 15+ נקודות בסיס |
| התשואה הריאלית | 2.63% | 2.76% | 13+ נקודות בסיס |
| ציפיות האינפלציה הגלומות | 2.33% | 2.35% | 2+ בלבד |
מתוך 15 נקודות בסיס, 13 הן ריאליות ושתיים בלבד אינפלציה.
ו-2.76% היא התשואה הריאלית הגבוהה ל-10 שנים מאז 25 בנובמבר 2008.
וזה מה שהופך את היום הזה למעניין במיוחד. הנתון שהצית את המהלך היה נתון אינפלציוני במובהק - סקר שהראה עלויות תשומה בשיא של ארבע שנים. ובכל זאת השוק כמעט לא נגע בציפיות האינפלציה.
מה שהוא כן עשה היה להעלות את מחיר הכסף - כלומר לתמחר ריבית גבוהה יותר, ולזמן ארוך יותר. זו הצבעת אמון מוזרה משהו: השוק אומר שהפד ישלוט באינפלציה, ושהמחיר יהיה ריבית ריאלית גבוהה לאורך זמן.
ארבעת הגורמים
1. מדד מנהלי הרכש המוקדם - הטריגר המיידי.
המדד המשולב קפץ ל-58.4 מ-56.0 באוגוסט - הקצב המהיר מאז יולי 2021, והרבה מעל התחזיות. ובאותו סקר: עלויות התשומה בקצב הגבוה מאז אוקטובר 2022, כשהעלייה מיוחסת בעיקר לדלק ולהובלה.
2. הנפקת האג"ח לחמש שנים, באותו יום.
לפי תוצאות ההנפקה של משרד האוצר:
| 26 באוגוסט | 23 בספטמבר | |
|---|---|---|
| התשואה בהנפקה | 4.393% | 5.033% |
| יחס הביקוש להיצע | 2.37 | 2.21 |
| החלק שנשאר אצל העוסקים הראשיים | 8.9% | 13.6% |
| החלק דרך מתווכים (כולל זרים) | 54.3% | 47.0% |
כלומר הריבית שהמדינה שילמה קפצה ב-64 נקודות בסיס בתוך חודש, והביקוש היה חלש יותר.
3. ומהפד - טון ניצי.
נשיאת הפד של בוסטון אמרה ב-22 בספטמבר שהיא תמכה בהעלאת הריבית, ושהיא רואה סבירות גוברת לתרחישים שבהם האינפלציה נשארת "מעל 2% במידה ניכרת", ושריבית "מרסנת במידת מה" תסייע להחזיר אותה ליעד. (הציטוטים מגיעים מדיווחים על דבריה; את הנוסח המלא באתר הפד של בוסטון לא מצאתי.)
4. והנפט חזר לעלות.
אחרי שבוע של ירידות חדות, מחירי הנפט התהפכו שוב כלפי מעלה על רקע ההסלמה במפרץ. נפט יקר יותר נכנס ישירות לעלויות התשומה שהסקר מדד - וסוגר את המעגל עם הגורם הראשון.
ומה קרה היום
היום, 24 בספטמבר, מכר משרד האוצר אג"ח לשבע שנים בהיקף של 44 מיליארד דולר - וההנפקה הזו נראתה טוב יותר מזו של אתמול: התשואה נסגרה על 5.085%, יחס הביקוש עמד על 2.42, והחלק שנשאר אצל העוסקים הראשיים ירד ל-10.8%.
(בזמן כתיבת שורות אלה המסחר בוול סטריט טרם ננעל, ונתוני הסגירה הרשמיים של משרד האוצר ליום הזה טרם פורסמו. לכן התשואות בכתבה הן של 23 בספטמבר - היום האחרון שנתוניו סופיים.)
למי זה נוגע
המשכנתאות. התשואה ל-10 שנים היא העוגן של הריבית על משכנתאות בארה"ב. הכתבה שפרסמנו אתמול על רכישת ברקשייר בלנאר תיארה שוק דיור עם מלאי של 4.9 חודשי היצע - הגבוה מזה יותר מעשור - ועם 38% מהקבלנים שמורידים מחירים. המהלך הזה בתשואות מוסיף לחץ בדיוק לשם.
הבורסה. ריבית ריאלית גבוהה יותר מורידה את הערך הנוכחי של רווחים עתידיים - וזה פוגע יותר בחברות שהרווח שלהן רחוק בזמן. זה לא אומר שהמניות חייבות לרדת, אבל זה משנה את נקודת הייחוס.
והפד. הריבית עלתה לפני שבוע ל-3.75% עד 4%, ותרשים הנקודות הראה ש-16 מתוך 18 מהמשתתפים צופים לפחות עוד העלאה השנה. התנועה בשוק האג"ח אומרת שהשוק מקשיב.
הזווית שלי
דעה אישית של אילן אברמוב - לא ייעוץ ולא המלצה
מה שאני לוקח מהיום הזה הוא שהשוק ענה על השאלה שכולם שואלים - והתשובה לא הייתה זו שציפו לה.
הנתון שהגיע היה אינפלציוני: עלויות תשומה בשיא של ארבע שנים. התגובה האינטואיטיבית הייתה אמורה להיות זינוק בציפיות האינפלציה. וזה לא קרה - הן עלו שתי נקודות בסיס.
מה שקפץ היה המחיר הריאלי של הכסף, לרמה שלא נראתה מאז נובמבר 2008. כלומר השוק לא אומר "הפד יאבד שליטה". הוא אומר "הפד יילחם, וזה יעלה ביוקר לאורך זמן". ההבדל בין שתי האמירות הוא ההבדל בין משבר לבין סביבת ריבית חדשה.
ומה שהכי בולט בעיניי הוא שורת ה-30 שנה. תשואה של 5.40% היא לא רק מספר גבוה - היא מספר שלא היה כאן מאז פברואר 2002. ומי שמנהל תיק שנבנה בעשור של ריבית אפס מסתכל על נקודת ייחוס אחרת לגמרי מזו שהוא התרגל אליה.
ואני רוצה להיזהר משתי מסקנות נמהרות. הראשונה: יום אחד אינו מגמה, וסקר מנהלי רכש אינו תוצר. השנייה: תשואה גבוהה אינה תחזית לתשואה גבוהה יותר - היא מחיר שנקבע היום. מה שהיא כן עושה הוא להעלות את הרף שכל נכס אחר נמדד מולו.
(חשוב להדגיש: זו דעתי האישית בלבד, ואין באמור המלצה לפעולה כלשהי או תחזית ריבית.)
ייתכן שאילן אברמוב, הכותב, או מי מטעמו מחזיקים בחלק מניירות הערך או בקרנות הנזכרים בכתבה.
קראתם על חברה אחת. אותה שיטה עובדת על כל אחת.
מכתב אחד בשבוע על איך השוק באמת מחובר - ומיד בהרשמה, המפה של סקטור לבחירתכם: מי מספק למי, ואיפה החוליה הצרה. חינם, והסרה בלחיצה.
ורוצים ללמוד את זה כמו שצריך? ההכשרות בקמפוס - 232 שיעורים וקהילה.
